סודות בתהליך הריברסינג 💘❓

למי מאיתנו אין סודות. סודות שהוא שומר מהחברים או מהמשפחה, מהחברה מהרשויות?  למי מאיתנו אין התנסות בשקר שהיה חייב באיזשהו שלב בחייו להמציא, כדי לא לגלות סוד? סיפור חיינו אינו חייב להיות חשוף לאוזני ולעיני כל, זכותנו ובמקרים רבים חובתנו, לשמור על מידע רק לעצמנו. האם זה סוד? היום אדבר על סודות אישיים. ואשתף אתכם בסיפור אמיתי מהקליניקה.

בגיל 14 הבטחון העצמי של הילה (שם בדוי) צנח מטה מטה. היא עברה ללמוד בבית ספר תיכון אזורי, בו למדו ילדים מרחבי העיר חלקם ממעמד סוציו אקונומי גבוה בהרבה משלה. בעוד שבבית הספר הקודם, חשה שהיא שווה בין שווים.  הילה היתה נערה נאה ותלמידה טובה למדי וזכתה לאהדה ולקבלה של שכבת הגיל שלה. היא נבחרה לוועד הכיתה והחברים אהבו העריכו אותה. וככל שהיא זכתה ליותר קרדיט מהחברים, היא הרגישה רע יותר ויותר. הסוד שהסתירה היה יותר ויותר גדול והיא היתה צריכה להגן עליו בתחבולות שונות ובשקרים רבים. כמות הזמן והאנרגיה שהשקיעה הילה בביסוס הסוד שלה ובשמירתו היתה אדירה. אט אט היא בנתה סיפור מקביל למציאות שלה וחיה בשני עולמות. החיים הללו והמאמצים שהשקיעה כדי שסודה לא יחשף, גרמו להורמוני הסטרס שלה להרקיע שחקים.

 אחד ההורמונים שמופרש במצבי סטרס הוא הקורטיזול. הפרשה לא מאוזנת עלולה לגרום להיחלשות המערכת החיסונית, לכאבי בטן, להתקפי חרדה ועוד. בגילאים מבוגרים יותר אפילו למחלות כרוניות. מניסיון אישי וגם ממפגשים רבים עם מטופלים, סוד הוא אחד המשאות הכבדים ביותר שיש 

גילוי הסוד, היה מבחינת הילה, ענין של חיים או מוות. ובגילה הפרשנות שאימצה היתה האמת היחידה הקיימת. היא היתה משוכנעת שאין דרך אחרת שביכולתה לנהוג, אלא בהסתרת הסוד ובניית מציאות מדומה ומקבילה. היא לא שיתפה אף אחד בסודה. אף אחד לא ידע מה מתחולל במוחה. אף אחד לא ידע איזה מטען היא נושאת. גם אחרי שהרגישה רע והגיעה לבדיקות רפואיות היא לא סיפרה את הסוד.  לא העלתה בדעתה שזה חשוב ושיש קשר. לאחר שכל הבדיקות המקיפות שעשתה לא גילו דבר, היא הופנתה לטיפול פסיכולוגי. גם פה בפני הפסיכולוגית, היא לא חשפה דבר וטענה שהכל אצלה בסדר. המשיכה להתלונן על התופעות שמציקות לה והיתה משוכנעת שיש משהו לקוי בגוף לא בנפש. מין מנגנון הכחשה מאד חזק. המצב הזה נמשך מעל 2 עשורים. אמנם היא שיתפה מעט את בן זוגה אבל עדיין הרבה היה עדיין בחזקת סוד.

 האם עלינו להיות דף חלק כלפי חוץ? האם אין לנו את הזכות להסתיר עובדות מחיינו שלדעתנו גילוין עלול לפגוע בנו? בוודאי שיש לנו זכות וחיינו הם המקום הפרטי שלנו. אבל, אם אין שום מקום בו אני מרגיש בטוח לספר את סיפור חיי ואני ממשיך להתכחש לקשר בין הגוף הפיזי שלי לבין הגוף הנפשי והרגשי, אני לא נעזר באף אחד לחלוק ולהבין ולשחרר - פה יש בעיה! למה? כי העומס הרגשי מכביד כל כך ומשפיע על מנגנוני הגוף, כמו שהסברנו. בנוסף, העובדה שאני שומר סוד בלי לחלוק לעבד אותו באופן טיפולי, מעכב את הצמיחה וההתפתחות שלי. במידה ולא חשפתי את דבר הסוד בפני אף אחד ואני מרגיש שאני חי בשקר. במידה ואני  מסתיר מידע ונמנע מלהיות שותף פעיל בחיים. במידה שאני מרגיש מוגבל על ידי הסוד. במידה ואני נאלץ לספר שקרים כדי להסביר התנהגויות שאני לא מתעמת ומטפל בהן, כאן נאמר שהסוד הוא מעמסה לא רצויה. 

איפה שומרים סודות? אז את הסודות שומרים בראש - בזכרון ובלב – בעולם הרגש שלנו. אי אפשר להניח אותם ולהשתחרר מהם עד שאנחנו לא מעבדים אותם. הסודות מלווים אותנו בכל צעד, הם "'שקועים בתרדמת" בגוף שלנו ומנהלים אותנו. האם מידע שאני מסתיר ושומר כסוד, הוא בהכרח מידע נורא ואיום גם בעיני אחרים? אז כבר פה אגיד שהסוד הוא בעיני המתבונן וסיפורה של הילה ממחיש זאת מאד. במהלך הנשימה המעגלית, בעת שנשמה עם המשפט שיצא זה עתה מפיה: " אני לא יכולה יותר" התברר לה ולי גודל המעמסה שלה לשאת את סודה. קשה היה לצפות שמדובר בסוד המסוים שתיכף אחשוף בפניכם,. כי כאמור, לא כל מידע שאני מסתיר, יראה לעין מבחוץ, כמידע שיש להתבייש בו או להסתיר אותו ולפעמים אפילו ההיפך. אז מדובר פה בפרשנות בעיני המתבונן. אז מה היה סודה של הילה? 

זוכרים את המעבר שלה לתיכון אזורי חדש? זוכרים שהיא התקבלה שם בזרועות פתוחות וקיבלה הרבה קרדיט? אז פה החל הסוד לנבוט. הילה שיערה שכל חבריה לכיתה, הם ילדים להורים משכילים, הם גרים בבתי אבן ולא כמוה בצריף, הם חושבים שהיא כמותם ולכן הם מעריכים אותה. הילה עסקה בהשוואות ולא הבינה שיש לה תכונות שבזכותן היא אהודה ומוערכת.  במצב הזה, הילה ראתה בכל גילוי של מציאות חייה, איום על מעמדה. היא חשבה שברגע שיתגלה הרקע הסוציאלי שלה, היא תאבד את כל הקרדיט וההערכה שזכתה לה. היא עשתה הכל כדי שהחברים לא ידעו איפה היא גרה ולא יפגשו את הוריה שדיברו עברית קלוקלת. כך היא חיה בשני עולמות מקבילים. אחד – העולם של משפחתה הגרעינית שאותם מאד אהבה והשני - הילה המוצלחת והמוערכת בקרב חבריה. אלה היו שני עולמות שאי אפשר היה לחבר ביניהם להבנתה והיא עשתה הכל כדי שזה לא יקרה. רגשי הנחיתות והבושה על הבית והמשפחה, עוררו בהילה רגשות אשמה ויסורי מצפון. היא הרגישה כפוית טובה כלפי הוריה המסורים. היא התייסרה מאד על ההתנהלות שלה ביחס אליהם. כך, מעבר למשא הסוד נוסף עוד מסע של התייסרות על היחס והבושה על הוריה האהובים. היא הסתובבה עם סוד כבד והשתמשה בשקרים ובטכניקות שונות כדי לשמר את הסוד.

 המשא היה גדול עליה ואז החל גופה לדבר ולהראות תופעות פסיכוסומטיות שלא מצאו להן סיבות רפואיות. לא תמיד אנשים מודעים לסודות שלהם והם מתבהרים להם בתהליך הריברסינג. הסוד במקרה של הילה היה ידוע לה. אבל היא לא הבינה את המחיר שהיא משלמת על נשיאתו ולא קישרה בינו לבין מצבה הגופני והרגשי. במהלך תהליך הריברסינג, הסוד שהילה בוודאי ידעה על קיומו, קיבל משמעות גדולה ובהירות לגבי המחיר הכבד של הבושה והסוד. גם הנשימה לתוך המקום הזה ששימש מסתור לסוד במשך שנים כה רבות, אפשר הכנסת חמצן וריפוי למקום הזה. הנשימה המעגלית, אפשרה להילה, פעם ראשונה לגעת באופן טיפולי במקומות מודחקים ולא מבוטאים.   והאם אתם חושבים שהסוד שלה היה ככ נורא? שעצם היותה בת לניצולי שואה שהעברית לא שגורה בפיהם והבית שלה שהיה בשכונת צריפים, היו יכולים לפגוע במעמדה החברתי? המקרה של הילה, משקף את כוחה של פרשנות ועד כמה היא יכולה להכתיב לנו את חיינו. 

אנחנו יכולים להיות שבויים בפרשנות מסוימת לאורך שנים ולהיות בטוחים שהיא האמת. אנחנו יכולים אפילו לחיות חיים שלמים, מונחים על ידי הפרשנות שבחרנו וזה יכתיב איזה חיים יהיו לנו – עד כדי כך!   ומה התוצאות שנשיג בתחומים שונים. לכן יש חשיבות כל כך גדולה לטיפול. הטיפול בריברסינג מאפשר לצלול עמוק ובחמלה אל המקומות התקועים. נשימה המעגלית מאפשרת לפגוש את האמונות ודפוסי החשיבה הראשוניים שם נוצרו שאר הדפוסים והאמונות ולבחון, האם הם עדיין משרתים אותנו. לפעמים זה ממש קריטי בעוצמת ההשפעה שלו ויכול לשנות חיים. פגשתי בקליניקה מטופלים שהצליחו להשיג מטרות שלא הצליחו להשיגן שנים. הפרשנות שלהם עיכבה אותם חד משמעית.  אחרי שהצליחו לשנות בתהליך עמוק של הריברסינג, את ההבנה והפרשנות, הם קטפו את הפירות בקלילות ובזמן קצר. זה עד כדי כך עוצמתי! 

מזמינה אתכם להתנסות בתהליך הריברסינג ולצלול עמוק פנימה בסביבה מוגנת ותומכת. אני פה בשבילכם לאורך כל הדרך. 

בהצלחה, 

יעלה